10
1 בקיסריה גר קצין רומאי בשם קורנליוס; הוא היה מפקד הגדוד האיטלקי שבמקום. 2 קורנליוס וכל בני־משפחתו היו אנשים אדוקים ויראי־אלוהים. הוא היה איש תפילה, ונהג לחלק מתנות ותרומות ביד נדיבה. 3 יום אחד, בשעה שלוש אחר־הצהריים, ראה קורנליוס לפתע מלאך ה׳ בחזיון. המלאך קרב אליו וקרא: ”קורנליוס!“
4 קורנליוס הביט בו בפחד ושאל: ”מה רצונך, אדוני?“
והמלאך השיב: ”אלוהים לא התעלם מתפילותיך ומנדיבות לבך! 5 עליך לשלוח עתה מספר אנשים ליפו, כדי שימצאו את שמעון פטרוס 6 אשר גר על חוף הים אצל שמעון מעבד־העורות, ויבקשו אותו לבוא אליך.“
7 ברגע שנעלם המלאך קרא קורנליוס לשניים ממשרתיו ולאחד משומרי ראשו, שהיה גם הוא איש ירא אלוהים, 8 לאחר שסיפר להם את דבר החיזיון שלח אותם ליפו.
9-10 למחרת, בעוד השלושה מתקרבים אל העיר, עלה פטרוס על גג הבית כדי להתפלל. הייתה זאת שעת צהריים, ופטרוס, שהיה רעב, המתין לארוחתו. אולם עוד לפני שהייתה הארוחה מוכנה נפלה עליו תרדמה. 11 הוא ראה את השמים נפתחים, ומתוכם ירד סדין גדול קשור בארבע קצותיו. 12 בתוך הסדין היו כל מיני חיות טמאות, נחשים ועופות דורסים.
13 ”קום, פטרוס; שחט ואכול!“ קרא קול מן השמים.
14 ”חס וחלילה, אדוני!“, קרא פטרוס. ”מעולם לא אכלתי אוכל בלתי כשר או טמא!“ 15 הקול דיבר אל פטרוס בשנית: ”אם אלוהים אומר שמשהו מסוים טהור, סימן שהוא טהור. אתה אל תקרא לו טמא!“
16 חזיון זה חזר ונשנה שלוש פעמים, ולאחר מכן הועלה הסדין חזרה לשמים. 17 פטרוס היה נבוך ומבולבל. מה פשר החיזיון? מה עליו לעשות? בדיוק באותה שעה מצאו שליחיו של קורנליוס את ביתו של שמעון מעבד־העורות, ועמדו מאחורי השער. 18 ”האם כאן גר שמעון פטרוס?“ שאלו.
19 בינתיים, בעוד פטרוס מהרהר בחזיון ובפשרו, אמר אליו רוח הקודש: ”שלושה אנשים באו הנה לפגוש אותך. 20 רד למטה ולך אתם, כי אני שלחתי אותם.“
21 פטרוס ירד למטה, וכשראה את השלושה אמר: ”אני האיש אשר אתם מחפשים. מה רצונכם?“
22 ”קורנליוס הקצין הרומאי שלח אותנו אליך“, השיבו השלושה. ”קורנליוס הוא איש ירא אלוהים, טוב־לב, נדיב ומכובד על ידי כל היהודים. מלאך ה׳ נגלה אליו בחזיון וציווה עליו להזמין אותך לביתו, כדי שתאמר לו מה עליו לעשות.“
23 פטרוס הזמין אותם להיכנס אל הבית וללון אצלו בלילה. למחרת היום הוא יצא אתם לדרך, ומאמינים אחרים מיפו הצטרפו אליו.
24 כעבור יום הגיעה החבורה לקיסריה. קורנליוס שכבר ציפה לבואם, כינס בביתו את קרוביו וידידיו הטובים, כדי שגם הם יפגשו את פטרוס. 25 כשנכנס פטרוס אל הבית נפל קורנליוס על ברכיו והשתחווה לו.
26 ”קום על רגליך“, אמר לו פטרוס. ”אני בן־אדם בדיוק כמוך!“ 27 קורנליוס קם על רגליו ושוחח זמן־מה עם פטרוס. לאחר מכן נכנסו שניהם אל חדר האורחים – שם נתאספו רבים.
28 פטרוס פנה אל הנוכחים ואמר: ”אתם יודעים שאסור ליהודי להיכנס לביתו של גוי. אולם אלוהים הראה לי בחזיון שאסור להתייחס אל שום אדם כאילו הוא טמא או נחות ממני. 29 משום כך הסכמתי לבוא הנה מיד כשקראתם לי. אך האם מותר לי עתה לשאול מה אתם רוצים?“
30 ”לפני ארבעה ימים,“ החל קורנליוס להסביר, ”התפללתי בביתי כרגיל, ובערך בשעה הזאת – בשעה שלוש – עמד לפני לפתע אדם לבוש גלימה זוהרת, 31 ואמר אלי: ’קורנליוס, אלוהים לא התעלם מתפילותיך ומנדיבות לבך! 32 עליך לשלוח עתה מספר אנשים ליפו, כדי שימצאו את שמעון פטרוס, אשר גר על חוף הים אצל שמעון מעבד־העורות, ויבקשו אותו לבוא אליך‘. 33 ובכן, מיד שלחתי לקרוא לך, ויפה מצדך שהזדרזת לבוא. הנה כולנו לפניך, מצפים לשמוע מפיך מה שציווה עליך אלוהים לומר לנו.“
34 פתח פטרוס ואמר: ”עתה אני רואה בבירור שאלוהים אינו נושא פנים, 35 אלא כל אדם הירא את אלוהים ועושה מעשים טובים מוצא־חן בעיני אלוהים, בין אם הוא יהודי או גוי. 36-37 אני בטוח שכולכם שמעתם את הבשורה הטובה שבישר ה׳ לעם ישראל – שאפשר להתפייס עם אלוהים באמצעות ישוע המשיח, אשר הוא אדון כל הבריאה. מאז שהחל יוחנן להטביל את החוזרים בתשובה התפשטה הבשורה בכל הארץ – מהגליל ועד אזור יהודה. 38 ודאי שמעתם שאלוהים משח את ישוע מנצרת ברוח הקודש ובגבורה, שהוא הסתובב בארץ ועזר לבני־אדם, ושריפא את כל אלה שהיו כבולים על־ידי השטן, משום שהאלוהים היה אתו.
39 ”אנחנו, השליחים, עדים לכל המעשים שעשה ישוע בכל ארץ ישראל, כולל ירושלים, עד אשר הומת על הצלב. 40-41 אולם שלושה ימים לאחר שנצלב החזירו אלוהים לחיים, והראה אותו לעיני אנשים מסוימים שבהם בחר מראש. אלוהים לא בחר את העדים האלה מבין הקהל הרחב, כי אם מבינינו. אנחנו אלה שאכלנו ושתינו איתו לאחר שקם מן המתים, 42 והוא שלח אותנו לבשר את הבשורה הטובה הזאת בכל מקום, ולהעיד שאלוהים הסמיך את ישוע לשפוט את החיים ואת המתים. 43 כל הנביאים כתבו עליו, ואמרו שכל המאמין בו ייסלחו לו כל חטאיו בזכותו.“
44 לפני שסיים פטרוס את דבריו צלח רוח הקודש על כל הנוכחים. 45 היהודים המשיחיים, שבאו עם פטרוס מיפו, השתוממו לראות שמתנת רוח הקודש ניתנה גם לגויים. 46-47 אולם לא היה ספק בכך, כי הם שמעו אותם מדברים בשפות בלתי מובנות ומהללים את אלוהים.
”אנשים אלה קיבלו עתה את רוח הקודש ממש כמונו!“ קרא פטרוס. ”האם מישהו מתנגד לכך שאטביל אותם במים?“ 48 וכך הוא הטביל אותם בשם ישוע המשיח. לאחר מכן ביקש ממנו קורנליוס להישאר אצלם ימים אחדים.