18
1 ישוע סיים את דבריו ועזב את המקום עם תלמידיו. הם חצו את נחל קדרון ונכנסו אל חורשת עצי־זית. 2 יהודה, התלמיד שבגד בישוע, הכיר היטב את המקום, כי ישוע נפגש שם עם תלמידיו פעמים רבות.
3 ראשי הכוהנים והפרושים העמידו לרשות יהודה קבוצה של חיילים ושוטרים מצוידים בלפידים ובכלי נשק, והם הלכו אל אותה החורשה.
4 ישוע ידע היטב מה עומד לקרות לו. הוא צעד קדימה ושאל: ”את מי אתם מחפשים?“
5 ”את ישוע מנצרת“, השיבו לו.
”אני הוא“, אמר ישוע. גם יהודה המסגיר אותו היה שם. 6 לשמע מילים אלה הם נסוגו ונפלו על הארץ.
7 ישוע חזר על שאלתו: ”את מי אתם מחפשים?“
”את ישוע מנצרת“, השיבו בשנית.
8 ”אמרתי לכם, אני הוא“, אמר ישוע. ”אם אותי אתם מחפשים, עיזבו את החבורה הזאת והניחו להם ללכת.“ 9 ישוע אמר זאת כדי לקיים את הנבואה שניבא: ”מכל אלה שנתת לי לא אבד אף אחד!“
10 לפתע שלף שמעון פטרוס את חרבו וקיצץ את אוזנו הימנית של מלכוס, עבד הכהן הגדול.
11 ”השב את החרב לנדן!“ פקד עליו ישוע. ”הרי עלי לשתות את הכוס שנתן לי אבי.“
12 החיילים, השוטרים ומפקדם תפסו את ישוע, קשרו את ידיו, 13 הוליכו אותו תחילה אל חנן – חותנו של קייפא שהיה הכהן הגדול באותה שנה. 14 היה זה אותו קייפא שיעץ ליהודים: ”מוטב שאדם אחד ימות בעד כל העם, מאשר שכל העם ימות בעד אדם אחד.“ 15 שמעון פטרוס ותלמיד אחר הלכו במרחק מה אחרי ישוע. התלמיד האחר היה מוכר לכהן הגדול, ולכן הורשה להיכנס אל החצר יחד עם ישוע, 16 ואילו פטרוס נאלץ להישאר מעבר לגדר. התלמיד האחר ניגש אל השוערת וביקש ממנה להכניס את פטרוס.
17 ”הלא גם אתה תלמידו של האיש הזה!“ קראה השוערת לעבר פטרוס. ”מה פתאום?“ הכחיש פטרוס.
18 החיילים והמשרתים התחממו סביב לאש מדורה שהדליקו, כי היה קר. פטרוס הצטרף אליהם כדי להתחמם מעט.
19 בתוך הבית החל הכהן הגדול לחקור את ישוע על תלמידיו ועל מה שלימד אותם.
20 ”כל מה שהיה לי לומר אמרתי בציבור, באוזני המנהיגים והעם. תמיד לימדתי בבתי־הכנסת או בבית־המקדש, וכולם יודעים מה שלימדתי“, השיב ישוע. 21 ”אל תשאל אותי, אלא את שומעי, הם יודעים את מה שאמרתי.“ 22 אחד המשרתים שעמד שם הכה את ישוע על פניו. ”ככה אתה מתחצף לכהן הגדול?“ שאל בזעם.
23 ”אם אני משקר הוכח זאת.“ השיב ישוע. ”אולם אם אני אומר את האמת, מדוע אתה מכה אותי?“
24 חנן שלח את ישוע, אסור באזיקים, אל קייפא הכהן הגדול. 25 בינתיים המשיך שמעון פטרוס להתחמם לאש המדורה, ושוב נשאל: ”הרי גם אתה אחד מתלמידיו של ישוע, לא כן?“
”לא, מה פתאום?“ הכחיש פטרוס.
26 אך אחד מעבדי הכהן הגדול, קרובו של מלכוס (זה שפטרוס קיצץ את אוזנו), קרא: ”אולם ראיתי אותך בחורשה יחד עם ישוע!“
27 פטרוס המשיך להכחיש את הדבר, ולפתע קרא התרנגול.
28 בבוקר השכם הובילו את ישוע מביתו של קייפא לבית־הממשל. אך הם לא נכנסו פנימה מחשש חמץ – הם רצו להישאר כשרים לאכילת סעודת הפסח. 29 על כן יצא אליהם פילטוס ושאל: ”במה אתם מאשימים את האיש?“
30 ”אלמלא עשה דבר רע, לא היינו אוסרים אותו!“ השיבו.
31 ”אם כן, שפטו אותו בעצמכם לפי חוקי תורתכם“, אמר פילטוס.
”אבל החוק אינו מתיר לנו עונש מוות“, השיבו היהודים. 32 בזאת מלאו את מה שישוע ניבא באשר לצורת מותו.
33 פילטוס שב לבית־הממשל וקרא אליו את ישוע. ”האם אתה מלך היהודים?“ שאל.
34 ”האם אלה המילים שלך או של האחרים?“ השיב ישוע בשאלה.
35 ”האם אני יהודי?“ שאל פילטוס. ”בני־עמך וראשי הכוהנים הסגירו אותך. מה עשית?“
36 ”אילו הייתה מלכותי מהעולם הזה, היו משרתי נלחמים לצדי ומונעים את מאסרי על־ידי ראשי היהודים. אולם בעת הזאת מלכותי אינה מהעולם הזה“, אמר ישוע.
37 ”אם כן, אתה בכל זאת מלך?“ תמה פילטוס.
”כן,“ השיב ישוע, ”משימתי היא להביא את האמת לעולם; לשם כך נולדתי ובאתי לעולם, וכל אוהבי האמת ישמעו לקולי.“
38 ”מהי האמת?“ שאל פילטוס ויצא החוצה אל היהודים. ”האיש חף מפשע ולא עשה כל רע!“ קרא פילטוס. 39 ”בכל שנה בחג הפסח אני מוציא לחופשי אסיר אחד. אתם רוצים שאשחרר את מלך היהודים?“
40 ”לא!“ קראו. ”אל תשחרר אותו; שחרר את בר־אבא!“ בר־אבא היה שותף למרד.