17
1 ”אין ספק שתיתקלו בפיתויים לחטוא ותועמדו בניסיון,“ אמר ישוע לתלמידיו, ”אבל אוי לאדם שדרכו אלה יבואו! 2 לאדם כזה מוטב יהיה אם יקשרו אבן כבדה לצווארו ויטביעו אותו בים, מאשר שישא בעונש החמור המצפה למכשילים את המאמינים הצעירים. 3 היזהרו לכם.
”אם חטא לך אחיך – הוכח אותו, ואם הוא מצטער ומבקש את סליחתך – סלח לו. 4 גם אם הוא חטא לך שבע פעמים ביום אחד, אבל ביקש את סליחתך בכל פעם, עליך לסלוח לו.“
5 ביקשו השליחים מהאדון: ”הגדל את אמונתנו!“
6 ”אפילו הייתה אמונתכם כגרגר צמח החרדל,“ השיב ישוע, ”הייתם אומרים לעץ הגדול הזה להיעקר ממקומו ולהתגלגל לים, והיה נשמע לכם!
7 ”נניח שיש לך עבד החורש בשדה או רועה את הצאן. בשובו הביתה מן השדה האם תאמר לו: ’שב, נח ואכול את ארוחת־הערב שלך?‘ 8 ודאי שלא. הרי תאמר לו: ’הכן לי את ארוחתי, אחר כך חגור סינר והיה מוכן להגיש לי את מה שאבקש. לאחר שאגמור לאכול תוכל ללכת לאכול את ארוחתך‘. 9 העבד אינו מצפה לתודה, מפני שעשה את המוטל עליו.
10 ”כך התנהגו גם אתם – אל תצפו לשבחים כשאתם מקיימים את מצוותי, כי אתם רק ממלאים את חובתכם.“
11 בדרכו לירושלים יצא ישוע מגבול הגליל ונכנס אל אזור השומרון. 12 בבואו אל אחד הכפרים ראה עשרה מצורעים עומדים במרחק מה 13 וקוראים בתחינה: ”ישוע רבנו, רחם עלינו!“
14 ישוע הביט בהם ואמר: ”לכו אל הכהן והראו לו שנרפאתם!“ בהיותם בדרך הם נרפאו. 15 אחד הנרפאים חזר אל ישוע וקרא בשמחה ובצהלה: ”הללויה, אני בריא!“ 16 האיש, שהיה שומרוני, נפל על פניו לרגלי ישוע והודה לו מעומק לבו על שריפא אותו.
17 ”האם לא ריפאתי עשרה אנשים?“ שאל ישוע. ”היכן תשעת האחרים? 18 האם רק השומרוני הזה חזר כדי להודות לאלוהים?“
19 ”קום ולך, אמונתך ריפאה אותך“, אמר ישוע לאיש.
20 יום אחד שאלו הפרושים את ישוע: ”מתי תבוא מלכות האלוהים?“
”מלכות האלוהים לא תבוא בצורה גלויה“, השיב ישוע. 21 ”לא תוכלו לומר: ’מלכות האלוהים כאן‘, או ’מלכות האלוהים שם‘. כי מלכות האלוהים היא בקרבכם.“
22 ישוע פנה אל תלמידיו ואמר: ”יבוא הזמן שתשתוקקו כל־כך שאחזור אליכם, ולו גם ליום אחד בלבד, אך משאלתכם לא תתמלא.
23 ”אם מישהו יאמר לכם: ’ראיתי את המשיח במקום פלוני!‘ אל תאמינו לו ואל תלכו לחפש אותי. 24 כי כשיבוא בן־האדם באמת, תדעו זאת ללא כל ספק; בואו ייראה לעין כברק המאיר את השמים מקצה לקצה. 25 אבל לפני כן עליו לסבול הרבה ולהידחות על־ידי הדור הזה.
26 ”בימי בן־האדם יתנהלו החיים כבימי נוח. 27 בני־האדם אכלו, שתו והתחתנו – הכול התנהל כרגיל עד היום שבו נכנס נוח לתיבה, ואז בא המבול והשמיד את כולם.
28 ”גם בימיו של לוט היה המצב דומה: האנשים אכלו, שתו, קנו, מכרו, נטעו ובנו. 29 אולם ביום שעזב לוט את סדום המטיר אלוהים אש וגפרית על העיר, והשמיד את כולם. 30 כך יהיה המצב ביום שובי.
31 ”אם תהיה מחוץ לבית ביום ההוא – אל תחזור לארוז את חפציך; אם תהיה בשדה – אל תחזור העירה. 32 זכרו מה קרה לאשת לוט! 33 מי שמנסה להציל את חייו יאבד אותם; מי שיוותר על חייו יציל אותם. 34 בלילה ההוא שני אנשים יישנו באותו חדר: האחד יילקח והשני יישאר. 35 שתי נשים יטחנו יחד: האחת תילקח וחברתה תישאר. 36 שני גברים יעבדו בשדה: האחד יילקח וחברו יישאר.“
37 ”אדון, לאן הם יילקחו?“ שאלו התלמידים.
”במקום שבו נמצא הפגר, שם יתאספו הנשרים“, השיב ישוע.