1‏-2 בהתקרב חג הפסח חיפשו ראשי הכוהנים והסופרים דרך להיפטר מישוע בלי לעורר מהומות בעם – דבר שפחדו ממנו מאוד. 3 אז נכנס השטן ביהודה איש קריות, שהיה אחד משנים־עשר תלמידי ישוע. 4 יהודה הלך אל ראשי הכוהנים ואל מפקדי משמר בית־המקדש כדי להתייעץ איתם כיצד להסגיר את ישוע לידיהם. 5 ראשי הכוהנים ומפקדי משמר בית־המקדש שמחו מאוד על העזרה שהציע להם יהודה, והבטיחו לו כסף. 6 מאותה עת חיפש יהודה הזדמנות להסגיר את ישוע לידיהם, כשלא יהיה בחברת אנשים רבים.

7 בהגיע חג הפסח, ביום שבו מקריבים זבח, 8 שלח ישוע את פטרוס ויוחנן להכין את הסדר.

9 ”היכן אתה רוצה שנכין את הסעודה?“ שאלו את ישוע.

10 ”בכניסה לירושלים תפגשו אדם נושא כד מים“, השיב ישוע. ”לכו אחריו, היכנסו אל הבית שאליו יכנס 11 ואמרו לבעל הבית: ’רבנו ביקש שתראה לנו את חדר האורחים אשר הכנת לו ולתלמידיו בשביל הסדר‘. 12 הוא יוביל אתכם אל הקומה השנייה ויראה לכם חדר גדול שהכין למעננו. שם תכינו את הסעודה.“

13 פטרוס ויוחנן הלכו העירה; הכול התרחש בדיוק כפי שאמר ישוע, והם הכינו את הסדר.

14 מאוחר יותר הגיעו ישוע ושאר התלמידים, וכשהגיעה השעה התיישבו כולם סביב השולחן.

15 ”נכספתי לאכול עמכם את סעודת הפסח לפני שאתייסר“, פתח ישוע ואמר: 16 ”אני אומר לכם ששוב לא אוכל את סעודת הפסח, עד אשר תתקיים במלוא משמעותה במלכות האלוהים.“

17 לאחר מכן לקח ישוע כוס יין, ברך ואמר: ”קחו את היין ושתו ממנו כולכם.

18 ”דעו לכם ששוב לא אשתה יין עד אשר תבוא מלכות האלוהים.“

19 לאחר מכן הוא לקח כיכר לחם (מצה), הודה לאלוהים עליו, פרס את הלחם לפרוסות, נתן לתלמידיו ואמר: ”זהו גופי הניתן בעדכם. עשו זאת לזיכרוני.“ 20 בתום הסעודה הגיש להם ישוע עוד כוס יין ואמר: ”כוס זאת מסמלת את הברית החדשה בין אלוהים לביניכם – ברית שנחתמה בדמי. 21 אולם ליד השולחן יושב האיש שיסגיר אותי. 22 בן־האדם הולך למות כפי שנגזר עליו, אולם אני אומר לכם: אוי לו לאיש שיסגיר אותו!“

23 התלמידים החלו לשאול זה את זה מי מהם עלול לעשות מעשה נורא שכזה.

24 בין התלמידים התעורר ויכוח: מי מהם החשוב ביותר.

25 אמר להם ישוע: ”בעולמנו רודים המלכים והשליטים בנתיניהם, ובכל זאת אלה נחשבים לדורשים בטוב נתיניהם. 26 אולם אצלכם המצב שונה; מי שמרבה לשרת אתכם הוא יהיה הגדול מביניכם, והמנהיג יהיה משרת. 27 ומי נחשב גדול, מי שיושב בשולחן או מי שמשרת את מי שבשולחן? כמובן שהיושב בשולחן. ואילו אני ביניכם כמשרת.

28 ”מאחר ששמרתם לי אמונים על־אף הצרות והקשיים, 29 ומאחר שאבי הנחיל לי מלכות, הריני מעניק לכם בזאת את הזכות 30 לאכול ולשתות על שולחני במלכותי, ולשבת על כסאות לשפוט את שנים־עשר שבטי ישראל.“

31 ”שמעון, שמעון,“ המשיך האדון, ”השטן דורש את כולכם, לסנן אתכם כמו חיטה. 32 אבל התפללתי בעדך שלא תאבד את אמונתך. לאחר שתחזור בתשובה חזק את אחיך.“

33 ”אדוני,“ קרא שמעון פטרוס, ”אני מוכן ללכת איתך לבית־הסוהר ואף למות איתך!“

34 אולם ישוע ענה: ”פטרוס, אני אומר לך שעוד היום, לפני קריאת התרנגול, תתכחש לי שלוש פעמים ותאמר שאינך מכיר אותי כלל.

35 ”כאשר שלחתי אתכם לבשר את הבשורה בלי כסף, בלי תרמיל ובלי נעליים האם חסרתם משהו?“ המשיך ישוע.

”לא חסר לנו דבר“, השיבו.

36 ”אבל עכשיו,“ אמר להם ישוע, ”למי שיש כסף ותרמיל שייקח אותם איתו; ולמי שאין חרב – שימכור את מעילו ויקנה אחת. 37 כי הגיע המועד שתתקיים הנבואה הכתובה עלי:* 22‏.37 כב 37 ישעיה נג 12 ’הוא נימנה בין פושעים‘. כן, כל מה שכתבו עלי הנביאים יתקיים במלואו.“

38 ”אדון,“ קראו התלמידים, ”יש לנו כאן שתי חרבות.“

”אלה מספיקות לכם“, השיב ישוע.

39 לאחר מכן יצא ישוע מהעיר והלך אל הר הזיתים, כמנהגו מדי יום, והתלמידים הלכו בעקבותיו. 40 בהגיעו אל המקום אמר ישוע לתלמידיו: ”התפללו שלא תבואו לידי ניסיון.“ 41 ישוע התרחק מתלמידיו מרחק־מה, כרע על ברכיו והתפלל: 42 ”אבי, אם יש ברצונך, אנא, הרחק ממני את כוס הייסורים. אולם אני רוצה שייעשה רצונך ולא רצוני!“ 43 לאחר מכן נגלה אליו מלאך מן השמים וחיזק אותו. 44 בגלל סבלו הרב הוא התפלל בדבקות רבה, וזיעתו נפלה על הארץ כטיפות דם גדולות. 45 כאשר סיים ישוע את תפילתו וחזר אל תלמידיו, מצא אותם ישנים מרוב צער ועייפות.

46 ”מדוע אתם ישנים?“ שאל ישוע. ”קומו והתפללו שלא תבואו לידי ניסיון.“

47 בעודו מדבר התקרב אליו קהל גדול של אנשים ובראשם צעד יהודה, שהיה אחד מתלמידיו. יהודה קרב אל ישוע כדי לנשקו, 48 אולם ישוע אמר לו: ”יהודה, האם בנשיקה אתה עומד להסגיר את בן־האדם?“

49 כשראו התלמידים את העומד להתרחש שאלו את ישוע: ”אדון, אתה רוצה שנכה אותם בחרבות שלנו?“ 50 ואחד מהם קיצץ את אוזנו הימנית של עבד הכוהן הגדול.

51 ישוע עצר בעדם ואמר: ”הניחו להם לעשות את שלהם.“ לאחר מכן נגע באוזנו של העבד וריפא אותה. 52 ישוע פנה אל ראשי הכוהנים, מפקדי משמר בית־המקדש והזקנים שבאו לאסרו: ”מדוע אתם באים אלי בחרבות ובמקלות, האם אני גנב או שודד? 53 מדוע לא אסרתם אותי בבית־המקדש? הרי הייתי שם כל יום. אבל זוהי שעתכם, ושעת שלטון החושך.“

54 הם אסרו את ישוע והובילוהו אל בית הכוהן הגדול. פטרוס הלך אחריהם במרחק־מה, 55 אולם הצטרף אליהם כשהדליקו מדורה בחצר והתיישבו סביבה.

56 משרתת אחת הבחינה בפטרוס לאור המדורה. היא נעצה בו מבט וקראה: ”האיש הזה היה עם ישוע!“

57 פטרוס הכחיש בתוקף את דבריה: ”אישה, איני מכיר אותו כלל!“

58 כעבור זמן קצר הבחין מישהו אחר בפטרוס. ”אתה ודאי אחד מהם!“ אמר. ”מה פתאום,“ הכחיש פטרוס, ”אינני אחד מהם!“

59 כעבור שעה בערך העיר אדם נוסף: ”אין לי ספק שהאיש הזה היה עם ישוע, כי שניהם מהגליל.“

60 פטרוס הכחיש שוב: ”בן־אדם, איני יודע על מה אתה מדבר!“ לפני שסיים פטרוס את דבריו נשמעה קריאת התרנגול. 61 באותו רגע פנה ישוע והביט בעיניו של פטרוס. אז נזכר פטרוס בדברי האדון: ”לפני קריאת התרנגול תתכחש לי שלוש פעמים.“ 62 הוא יצא מהחצר ומירר בבכי.

63 החיילים שהופקדו על שמירת ישוע לעגו לו, הכו אותו והתעללו בו. 64 הם קשרו את עיניו, הכו אותו באגרופים וקראו בלעג: ”נביא שכמוך, נחש מי הכה אותך?“ 65 הם המשיכו לקלל ולהעליב אותו.

66 למחרת בבוקר הובא ישוע לפני חברי הסנהדרין, ראשי הכוהנים, הסופרים וזקני העם.

67 ”האם אתה באמת המשיח?“ שאלו אותו.

אך ישוע השיב: ”אם אגיד לכם, לא תאמינו לי, 68 ואם אשאל אתכם שאלות לא תשיבו לי. 69 אולם עוד מעט בן־האדם ישב לימין גבורת האלוהים.“

70 ”אם כך, בן־אלוהים אתה?“

”אתם אמרתם שאני הוא“ השיב ישוע.

71 ”איננו זקוקים לעדויות נוספות!“ הם קראו. ”במו אוזנינו שמענו אותו אומר דברים אלה!“