1ומרדכי ידע את־כל־אשר נעשה ויקרע מרדכי את־בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדלה ומרה׃ 2ויבוא עד לפני שער־המלך כי אין לבוא אל־שער המלך בלבוש שק׃ 3ובכל־מדינה ומדינה מקום אשר דבר־המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יצע לרבים׃

4[ותבואינה כ] (ותבואנה ק) נערות אסתר וסריסיה ויגידו לה ותתחלחל המלכה מאד ותשלח בגדים להלביש את־מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל׃ 5ותקרא אסתר להתך מסריסי המלך אשר העמיד לפניה ותצוהו על־מרדכי לדעת מה־זה ועל־מה־זה׃ 6ויצא התך אל־מרדכי אל־רחוב העיר אשר לפני שער־המלך׃ 7ויגד־לו מרדכי את כל־אשר קרהו ואת ׀ פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על־גנזי המלך [ביהודיים כ] (ביהודים ק) לאבדם׃ 8ואת־פתשגן כתב־הדת אשר־נתן בשושן להשמידם נתן לו להראות את־אסתר ולהגיד לה ולצוות עליה לבוא אל־המלך להתחנן־לו ולבקש מלפניו על־עמה׃

9ויבוא התך ויגד לאסתר את דברי מרדכי׃ 10ותאמר אסתר להתך ותצוהו אל־מרדכי׃ 11כל־עבדי המלך ועם־מדינות המלך יודעים אשר כל־איש ואשה אשר יבוא־אל־המלך אל־החצר הפנימית אשר לא־יקרא אחת דתו להמית לבד מאשר יושיט־לו המלך את־שרביט הזהב וחיה ואני לא נקראתי לבוא אל־המלך זה שלושים יום׃ 12ויגידו למרדכי את דברי אסתר׃ פ

13ויאמר מרדכי להשיב אל־אסתר אל־תדמי בנפשך להמלט בית־המלך מכל־היהודים׃ 14כי אם־החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית־אביך תאבדו ומי יודע אם־לעת כזאת הגעת למלכות׃

15ותאמר אסתר להשיב אל־מרדכי׃ 16לך כנוס את־כל־היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל־תאכלו ואל־תשתו שלשת ימים לילה ויום גם־אני ונערתי אצום כן ובכן אבוא אל־המלך אשר לא־כדת וכאשר אבדתי אבדתי׃ 17ויעבר מרדכי ויעש ככל אשר־צותה עליו אסתר׃ ס