1ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 2בן־אדם הנבא אל־נביאי ישראל הנבאים ואמרת לנביאי מלבם שמעו דבר־יהוה׃ 3כה אמר אדני יהוה הוי על־הנביאים הנבלים אשר הלכים אחר רוחם ולבלתי ראו׃ 4כשעלים בחרבות נביאיך ישראל היו׃ 5לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על־בית ישראל לעמד במלחמה ביום יהוה׃ 6חזו שוא וקסם כזב האמרים נאם־יהוה ויהוה לא שלחם ויחלו לקים דבר׃ 7הלוא מחזה־שוא חזיתם ומקסם כזב אמרתם ואמרים נאם־יהוה ואני לא דברתי׃ ס

8לכן כה אמר אדני יהוה יען דברכם שוא וחזיתם כזב לכן הנני אליכם נאם אדני יהוה׃ 9והיתה ידי אל־הנביאים החזים שוא והקסמים כזב בסוד עמי לא־יהיו ובכתב בית־ישראל לא יכתבו ואל־אדמת ישראל לא יבאו וידעתם כי אני אדני יהוה׃ 10יען וביען הטעו את־עמי לאמר שלום ואין שלום והוא בנה חיץ והנם טחים אתו תפל׃ 11אמר אל־טחי תפל ויפל היה ׀ גשם שוטף ואתנה אבני אלגביש תפלנה ורוח סערות תבקע׃ 12והנה נפל הקיר הלוא יאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם׃ ס 13לכן כה אמר אדני יהוה ובקעתי רוח־סערות בחמתי וגשם שטף באפי יהיה ואבני אלגביש בחמה לכלה׃ 14והרסתי את־הקיר אשר־טחתם תפל והגעתיהו אל־הארץ ונגלה יסדו ונפלה וכליתם בתוכה וידעתם כי־אני יהוה׃ 15וכליתי את־חמתי בקיר ובטחים אתו תפל ואמר לכם אין הקיר ואין הטחים אתו׃ 16נביאי ישראל הנבאים אל־ירושלם והחזים לה חזון שלם ואין שלם נאם אדני יהוה׃ פ

17ואתה בן־אדם שים פניך אל־בנות עמך המתנבאות מלבהן והנבא עליהן׃ 18ואמרת כה־אמר ׀ אדני יהוה הוי למתפרות כסתות על ׀ כל־אצילי ידי ועשות המספחות על־ראש כל־קומה לצודד נפשות הנפשות תצודדנה לעמי ונפשות לכנה תחיינה׃ 19ותחללנה אתי אל־עמי בשעלי שערים ובפתותי לחם להמית נפשות אשר לא־תמותנה ולחיות נפשות אשר לא־תחיינה בכזבכם לעמי שמעי כזב׃ ס

20לכן כה־אמר ׀ אדני יהוה הנני אל־כסתותיכנה אשר אתנה מצדדות שם את־הנפשות לפרחות וקרעתי אתם מעל זרועתיכם ושלחתי את־הנפשות אשר אתם מצדדות את־נפשים לפרחת׃ 21וקרעתי את־מספחתיכם והצלתי את־עמי מידכן ולא־יהיו עוד בידכן למצודה וידעתן כי־אני יהוה׃ 22יען הכאות לב־צדיק שקר ואני לא הכאבתיו ולחזק ידי רשע לבלתי־שוב מדרכו הרע להחיתו׃ 23לכן וא לא תחזינה וקסם לא־תקסמנה עוד והצלתי את־עמי מידכן וידעתן כי־אני יהוה׃