1אם־תשוב ישראל ׀ נאם־יהוה אלי תשוב ואם־תסיר שקוציך מפני ולא תנוד׃ 2ונשבעת חי־יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו׃ ס 3כי־כה ׀ אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל־תזרעו אל־קוצים׃ 4המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן־תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם׃ 5הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו [ותקעו כ] (תקעו ק) שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל־ערי המבצר׃ 6שאו־נס ציונה העיזו אל־תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול׃ 7עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב׃ 8על־זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא־שב חרון אף־יהוה ממנו׃ פ 9והיה ביום־ההוא נאם־יהוה יאבד לב־המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנביאים יתמהו׃ 10ואמר אהה ׀ אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד־הנפש׃ 11בעת ההיא יאמר לעם־הזה ולירושלם רוח צח שפיים במדבר דרך בת־עמי לוא לזרות ולוא להבר׃ 12רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם־אני אדבר משפטים אותם׃ 13הנה ׀ כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו׃ 14כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד־מתי תלין בקרבך מחשבות אונך׃ 15כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים׃ 16הזכירו לגוים הנה השמיעו על־ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על־ערי יהודה קולם׃ 17כשמרי שדי היו עליה מסביב כי־אתי מרתה נאם־יהוה׃ 18דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד־לבך׃ ס 19מעי ׀ מעי ׀ [אחולה כ] (אוחילה ק) קירות לבי המה־לי לבי לא אחריש כי קול שופר [שמעתי כ] (שמעת ק) נפשי תרועת מלחמה׃ 20שבר על־שבר נקרא כי שדדה כל־הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי׃ 21עד־מתי אראה־נס אשמעה קול שופר׃ ס 22כי ׀ אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו׃ 23ראיתי את־הארץ והנה־תהו ובהו ואל־השמים ואין אורם׃ 24ראיתי ההרים והנה רעשים וכל־הגבעות התקלקלו׃ 25ראיתי והנה אין האדם וכל־עוף השמים נדדו׃ 26ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל־עריו נתצו מפני יהוה מפני חרון אפו׃ ס 27כי־כה אמר יהוה שממה תהיה כל־הארץ וכלה לא אעשה׃ 28על־זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי־דברתי זמתי ולא נחמתי ולא־אשוב ממנה׃ 29מקול פרש ורמה קשת ברחת כל־העיר באו בעבים ובכפים עלו כל־העיר עזובה ואין־יושב בהן איש׃ 30[ואתי כ] (ואת ק) שדוד מה־תעשי כי־תלבשי שני כי־תעדי עדי־זהב כי־תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי מאסו־בך עגבים נפשך יבקשו׃ 31כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת־ציון תתיפח תפרש כפיה אוי־נא לי כי־עיפה נפשי להרגים׃ פ |
    |