1וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר אלהם׃ 2דברו אל־בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל־הבהמה אשר על־הארץ׃ 3כל ׀ מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו׃ 4אך את־זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את־הגמל כי־מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם׃ 5ואת־השפן כי־מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם׃ 6ואת־הארנבת כי־מעלת גרה הוא ופרסה לא הפריסה טמאה הוא לכם׃ 7ואת־החזיר כי־מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא־יגר טמא הוא לכם׃ 8מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם׃

9את־זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר־לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אתם תאכלו׃ 10וכל אשר אין־לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם׃ 11ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת־נבלתם תשקצו׃ 12כל אשר אין־לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם׃

13ואת־אלה תשקצו מן־העוף לא יאכלו שקץ הם את־הנשר ואת־הפרס ואת העזניה׃ 14ואת־הדאה ואת־האיה למינה׃ 15את כל־ערב למינו׃ 16ואת בת היענה ואת־התחמס ואת־השחף ואת־הנץ למינהו׃ 17ואת־הכוס ואת־השלך ואת־הינשוף׃ 18ואת־התנשמת ואת־הקאת ואת־הרחם׃ 19ואת החסידה האנפה למינה ואת־הדוכיפת ואת־העטלף׃

20כל שרץ העוף ההלך על־ארבע שקץ הוא לכם׃ ס 21אך את־זה תאכלו מכל שרץ העוף ההלך על־ארבע אשר־ [לא כ] (לו ק) כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על־הארץ׃ 22את־אלה מהם תאכלו את־הארבה למינו ואת־הסלעם למינהו ואת־החרגל למינהו ואת־החגב למינהו׃ 23וכל שרץ העוף אשר־לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם׃

24ולאלה תטמאו כל־הנגע בנבלתם יטמא עד־הערב׃ 25וכל־הנשא מנבלתם יכבס בגדיו וטמא עד־הערב׃ 26לכל־הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה ושסע ׀ איננה שסעת וגרה איננה מעלה טמאים הם לכם כל־הנגע בהם יטמא׃ 27וכל ׀ הולך על־כפיו בכל־החיה ההלכת על־ארבע טמאים הם לכם כל־הנגע בנבלתם יטמא עד־הערב׃ 28והנשא את־נבלתם יכבס בגדיו וטמא עד־הערב טמאים המה לכם׃ ס

29וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על־הארץ החלד והעכבר והצב למינהו׃ 30והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת׃ 31אלה הטמאים לכם בכל־השרץ כל־הנגע בהם במתם יטמא עד־הערב׃ 32וכל אשר־יפל־עליו מהם ׀ במתם יטמא מכל־כלי־עץ או בגד או־עור או שק כל־כלי אשר־יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד־הערב וטהר׃ 33וכל־כלי־חרש אשר־יפל מהם אל־תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואתו תשברו׃ 34מכל־האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא וכל־משקה אשר ישתה בכל־כלי יטמא׃ 35וכל אשר־יפל מנבלתם ׀ עליו יטמא תנור וכירים יתץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם׃ 36אך מעין ובור מקוה־מים יהיה טהור ונגע בנבלתם יטמא׃ 37וכי יפל מנבלתם על־כל־זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא׃ 38וכי יתן־מים על־זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם׃ ס

39וכי ימות מן־הבהמה אשר־היא לכם לאכלה הנגע בנבלתה יטמא עד־הערב׃ 40והאכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד־הערב והנשא את־נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד־הערב׃

41וכל־השרץ השרץ על־הארץ שקץ הוא לא יאכל׃ 42כל הולך על־גחון וכל ׀ הולך על־ארבע עד כל־מרבה רגלים לכל־השרץ השרץ על־הארץ לא תאכלום כי־שקץ הם׃ 43אל־תשקצו את־נפשתיכם בכל־השרץ השרץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם׃ 44כי אני יהוה אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את־נפשתיכם בכל־השרץ הרמש על־הארץ׃ 45כי ׀ אני יהוה המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים והייתם קדשים כי קדוש אני׃

46זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים ולכל־נפש השרצת על־הארץ׃ 47להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל׃ פ