1וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃ 2דברו אל־בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא׃ 3וזאת תהיה טמאתו בזובו רר בשרו את־זובו או־החתים בשרו מזובו טמאתו הוא׃ 4כל־המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל־הכלי אשר־ישב עליו יטמא׃ 5ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃ 6והישב על־הכלי אשר־ישב עליו הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃ 7והנגע בבשר הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃ 8וכי־ירק הזב בטהור וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃ 9וכל־המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא׃ 10וכל־הנגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד־הערב והנושא אותם יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃ 11וכל אשר יגע־בו הזב וידיו לא־שטף במים וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃ 12וכלי־חרש אשר־יגע־בו הזב ישבר וכל־כלי־עץ ישטף במים׃

13וכי־יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר׃ 14וביום השמיני יקח־לו שתי תרים או שני בני יונה ובא ׀ לפני יהוה אל־פתח אהל מועד ונתנם אל־הכהן׃ 15ועשה אתם הכהן אחד חטאת והאחד עלה וכפר עליו הכהן לפני יהוה מזובו׃ ס

16ואיש כי־תצא ממנו שכבת־זרע ורחץ במים את־כל־בשרו וטמא עד־הערב׃ 17וכל־בגד וכל־עור אשר־יהיה עליו שכבת־זרע וכבס במים וטמא עד־הערב׃ פ 18ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת־זרע ורחצו במים וטמאו עד־הערב׃

19ואשה כי־תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל־הנגע בה יטמא עד־הערב׃ 20וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וכל אשר־תשב עליו יטמא׃ 21וכל־הנגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃ 22וכל־הנגע בכל־כלי אשר־תשב עליו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃ 23ואם על־המשכב הוא או על־הכלי אשר־הוא ישבת־עליו בנגעו־בו יטמא עד־הערב׃ 24ואם שכב ישכב איש אתה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וכל־המשכב אשר־ישכב עליו יטמא׃ פ

25ואשה כי־יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת־נדתה או כי־תזוב על־נדתה כל־ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה הוא׃ 26כל־המשכב אשר־תשכב עליו כל־ימי זובה כמשכב נדתה יהיה־לה וכל־הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה כטמאת נדתה׃ 27וכל־הנוגע בם יטמא וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב׃

28ואם־טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר׃ 29וביום השמיני תקח־לה שתי תרים או שני בני יונה והביאה אותם אל־הכהן אל־פתח אהל מועד׃ 30ועשה הכהן את־האחד חטאת ואת־האחד עלה וכפר עליה הכהן לפני יהוה מזוב טמאתה׃

31והזרתם את־בני־ישראל מטמאתם ולא ימתו בטמאתם בטמאם את־משכני אשר בתוכם׃ 32זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת־זרע לטמאה־בה׃ 33והדוה בנדתה והזב את־זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם־טמאה׃ פ