1בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט־אזנך׃

2לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו׃

3כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה׃

4ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות׃

5רגליה ירדות מות אול צעדיה יתמכו׃

6ארח חיים פן־תפלס נעו מעגלתיה לא תדע׃ פ

7ועתה בנים שמעו־לי ואל־תסורו מאמרי־פי׃

8הרחק מעליה דרכך ואל־תקרב אל־פתח ביתה׃

9פן־תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי׃

10פן־ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי׃

11ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך׃

12ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי׃

13ולאש־מעתי בקול מורי ולמלמדי לא־הטיתי אזני׃

14כמעט הייתי בכל־רע בתוך קהל ועדה׃

15שתה־מים מבורך ונזלים מתוך בארך׃

16יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי־מים׃

17יהיו־לך לבדך ואין לזרים אתך׃

18יהי־מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך׃

19אילת אהבים ויעלת־חן דדיה ירוך בכל־עת באהבתה תשגה תמיד׃

20ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה׃

21כי נכח ׀ עיני יהוה דרכי־איש וכל־מעגלתיו מפלס׃

22עוונותיו ילכדנו את־הרשע ובחבלי חטאתו יתמך׃

23הוא ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה׃ פ