1משא דבר־יהוה בארץ חדרך ודמשק מנחתו כי ליהוה עין אדם וכל שבטי ישראל׃ 2וגם־חמת תגבל־בה צר וצידון כי חכמה מאד׃ 3ותבן צר מצור לה ותצבר־כסף כעפר וחרוץ כטיט חוצות׃ 4הנה אדני יורשנה והכה בים חילה והיא באש תאכל׃ 5תרא אשקלון ותירא ועזה ותחיל מאד ועקרון כי־הביש מבטה ואבד מלך מעזה ואשקלון לא תשב׃ 6וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים׃ 7והסרתי דמיו מפיו ושקציו מבין שניו ונשאר גם־הוא לאלהינו והיה כאלף ביהודה ועקרון כיבוסי׃ 8וחניתי לביתי מצבה מעבר ומשב ולא־יעבר עליהם עוד נגש כי עתה ראיתי בעיני׃ ס 9גילי מאד בת־ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על־חמור ועל־עיר בן־אתנות׃ 10והכרתי־רכב מאפרים וסוס מירושלם ונכרתה קשת מלחמה ודבר שלום לגוים ומשלו מים עד־ים ומנהר עד־אפסי־ארץ׃ 11גם־את בדם־בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו׃ 12ובו לבצרון אסירי התקוה גם־היום מגיד משנה אשיב לך׃ 13כי־דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על־בניך יון ושמתיך כחרב גבור׃ 14ויהוה עליהם יראה ויצא כברק חצו ואדני יהוה בשופר יתקע והלך בסערות תימן׃ 15יהוה צבאות יגן עליהם ואכלו וכבשו אבני־קלע ושתו המו כמו־יין ומלאו כמזרק כזויות מזבח׃ 16והושיעם יהוה אלהיהם ביום ההוא כצאן עמו כי אבני־נזר מתנוססות על־אדמתו׃ 17כי מה־טובו ומה־יפיו דגן בחורים ותירוש ינובב בתלות׃ |
    |