1משא בבל אשר חזה ישעיהו בן־אמוץ׃

2על הר־נשפה שאו־נס הרימו קול להם הניפו יד ויבאו פתחי נדיבים׃

3אני צויתי למקדשי גם קראתי גבורי לאפי עליזי גאותי׃

4קול המון בהרים דמות עם־רב קול שאון ממלכות גוים נאספים יהוה צבאות מפקד צבא מלחמה׃

5באים מארץ מרחק מקצה השמים יהוה וכלי זעמו לחבל כל־הארץ׃

6הילילו כי קרוב יום יהוה כשד משדי יבוא׃

7על־כן כל־ידים תרפינה וכל־לבב אנוש ימס ׃

8ונבהלו ׀ צירים וחבלים יאחזון כיולדה יחילון איש אל־רעהו יתמהו פני להבים פניהם׃

9הנה יום־יהוה בא אכזרי ועברה וחרון אף לשום הארץ לשמה וחטאיה ישמיד ממנה׃

10כי־כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשך השמש בצאתו וירח לא־יגיה אורו׃

11ופקדתי על־תבל רעה ועל־רשעים עונם והשבתי גאון זדים וגאות עריצים אשפיל׃

12אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר׃

13על־כן שמים ארגיז ותרעש הארץ ממקומה בעברת יהוה צבאות וביום חרון אפו׃

14והיה כצבי מדח וכצאן ואין מקבץ איש אל־עמו יפנו ואיש אל־ארצו ינוסו׃

15כל־הנמצא ידקר וכל־הנספה יפול בחרב׃

16ועלליהם ירטשו לעיניהם ישסו בתיהם ונשיהם [תשגלנה כ] (תשכבנה׃ ק)

17הנני מעיר עליהם את־מדי אשר־כסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו־בו׃

18וקשתות נערים תרטשנה ופרי־בטן לא ירחמו על־בנים לא־תחוס עינם׃

19והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה׃

20לא־תשב לנצח ולא תשכן עד־דור ודור ולא־יהל שם ערבי ורעים לא־ירבצו שם׃

21ורבצו־שם ציים ומלאו בתיהם אחים ושכנו שם בנות יענה ושעירים ירקדו־שם׃

22וענה איים באלמנותיו ותנים בהיכלי ענג וקרוב לבוא עתה וימיה לא ימשכו׃