1הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד ספו שנה על־שנה חגים ינקפו׃

2והציקותי לאריאל והיתה תאניה ואניה והיתה לי כאריאל׃

3וחניתי כדור עליך וצרתי עליך מצב והקימתי עליך מצרת׃

4ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף׃

5והיה כאבק דק המון זריך וכמץ עבר המון עריצים והיה לפתע פתאם׃

6מעם יהוה צבאות תפקד ברעם וברעש וקול גדול סופה וסערה ולהב אש אוכלה׃

7והיה כחלום חזון לילה המון כל־הגוים הצבאים על־אריאל וכל־צביה ומצדתה והמציקים לה׃

8והיה כאשר יחלם הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו וכאשר יחלם הצמא והנה שתה והקיץ והנה עיף ונפשו שוקקה כן יהיה המון כל־הגוים הצבאים על־הר ציון׃ ס

9התמהמהו ותמהו השתעשעו ושעו שכרו ולא־יין נעו ולא שכר׃

10כי־נסך עליכם יהוה רוח תרדמה ויעצם את־עיניכם את־הנביאים ואת־ראשיכם החזים כסה׃

11ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום אשר־יתנו אתו אל־יודע [הספר כ] (ספר ק) לאמר קרא נא־זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא׃ 12ונתן הספר על אשר לא־ידע ספר לאמר קרא נא־זה ואמר לא ידעתי ספר׃ ס

13ויאמר אדני יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה׃

14לכן הנני יוסף להפליא את־העם־הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר׃ ס

15הוי המעמיקים מיהוה לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי יודענו׃

16הפככם אם־כחמר היצר יחשב כי־יאמר מעשה לעשהו לא עשני ויצר אמר ליוצרו לא הבין׃

17הלוא־עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל והכרמל ליער יחשב׃

18ושמעו ביום־ההוא החרשים דברי־ספר ומאפל ומחשך עיני עורים תראינה׃

19ויספו ענוים ביהוה שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו׃

20כי־אפס עריץ וכלה לץ ונכרתו כל־שקדי און׃

21מחטיאי אדם בדבר ולמוכיח בשער יקשון ויטו בתהו צדיק׃ ס

22לכן כה־אמר יהוה אל־בית יעקב אשר פדה את־אברהם לא־עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו׃

23כי בראתו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את־קדוש יעקב ואת־אלהי ישראל יעריצו׃

24וידעו תעי־רוח בינה ורוגנים ילמדו־לקח׃