1כי הנה האדון יהוה צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה כל משען־לחם וכל משען־מים׃ 2גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקסם וזקן׃ 3שר־חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש׃ 4ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו־בם׃ 5ונגש העם איש באיש ואיש ברעהו ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד׃ 6כי־יתפש איש באחיו בית אביו שמלה לכה קצין תהיה־לנו והמכשלה הזאת תחת ידך׃ 7ישא ביום ההוא ׀ לאמר לא־אהיה חבש ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימני קצין עם׃ 8כי כשלה ירושלם ויהודה נפל כי־לשונם ומעלליהם אל־יהוה למרות עני כבודו׃ 9הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדם הגידו לא כחדו אוי לנפשם כי־גמלו להם רעה׃ 10אמרו צדיק כי־טוב כי־פרי מעלליהם יאכלו׃ 11אוי לרשע רע כי־גמול ידיו יעשה לו׃ 12עמי נגשיו מעולל ונשים משלו בו עמי מאשריך מתעים ודרך ארחתיך בלעו׃ ס 13נצב לריב יהוה ועמד לדין עמים׃ 14יהוה במשפט יבוא עם־זקני עמו ושריו ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם׃ 15[מלכם כ] (מה ־לכם ק) תדכאו עמי ופני עניים תטחנו נאם־אדני יהוה צבאות׃ ס 16ויאמר יהוה יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה [נטוות כ] (נטויות ק) גרון ומשקרות עינים הלוך וטפף תלכנה וברגליהם תעכסנה׃ 17ושפח אדני קדקד בנות ציון ויהוה פתהן יערה׃ ס 18ביום ההוא יסיר אדני את תפארת העכסים והשביסים והשהרנים׃ 19הנטיפות והשירות והרעלות׃ 20הפארים והצעדות והקשרים ובתי הנפש והלחשים׃ 21הטבעות ונזמי האף׃ 22המחלצות והמעטפות והמטפחות והחריטים׃ 23והגלינים והסדינים והצניפות והרדידים׃ 24והיה תחת בשם מק יהיה ותחת חגורה נקפה ותחת מעשה מקשה קרחה ותחת פתיגיל מחגרת שק כי־תחת יפי׃ 25מתיך בחרב יפלו וגבורתך במלחמה׃ 26ואנו ואבלו פתחיה ונקתה לארץ תשב׃ |