1ויען צפר הנעמתי ויאמר׃

2לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי׃

3מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני׃

4הזאת ידעת מני־עד מני שים אדם עלי־ארץ׃

5כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי־רגע׃

6אם־יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע׃

7כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃

8כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה׃

9עין זפתו ולא תוסיף ולא־עוד תשורנו מקומו׃

10בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו׃

11עצמותיו מלאו [עלומו כ] (עלומיו ק) ועמו על־עפר תשכב׃

12אם־תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו׃

13יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו׃

14לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃

15חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל׃

16ראש־פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה׃

17אל־ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃

18משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס׃

19כי־רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו׃

20כי ׀ לא־ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט׃

21אין־שריד לאכלו על־כן לא־יחיל טובו׃

22במלאות פקו יצר לו כל־יד עמל תבואנו׃

23יהי ׀ למלא בטנו ישלח־בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו׃

24יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה׃

25שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים׃

26כל־חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא־נפח ירע שריד באהלו׃

27יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו׃

28יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו׃

29זה ׀ חלק־אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל׃ פ